ביקורת בונה - אין דבר כזה !
אחד הדברים המרתקים שהיו בקורס להתנדבות בער"ן היתה התגלית שאין דברים מוחלטים. המדריך (אלי פרקל - שהיתה לי ממש הזכות להתחנך על ידו) פקפק בכל הנחה, הזים כל טענה על ודאות, ריסק במו פיו כל אפשרות לבסיס איתן שעליו יכולתי להישען. הוא קרא לזה פרדיגמות.
נזכרתי בזה כשחשבתי לכתוב על עניין הביקורת. מצד אחד , יש בביקורת משהו הרסני ולכן צריך לזעוק מולה, מצד שני - הרי זו חלק מתקשורת\הבעת דעה?
בכל אופן,
משום מה, נכנסה לשפת היום יום חלוקה בין שני סוגי ביקורת: ביקורת בונה וביקורת הרסנית.
הנחת היסוד אמורה להיות שכל מעשה של בן הזוג נובע מחשיבה. אמנם לפעמים, גם מחשבה טובה יכולה להיות מוטעית (האם אתם אף פעם לא שוגים בשיקול דעת?), ולכן גם אם התוצאה לא טובה , אין סיבה לבוא בביקורת.
בין בני זוג הנמצאים במתח, הביקורת מגיעה כאמצעי של אחד מבני הזוג להוכיח עליונות וחכמה 'יתרה' ולא בהכרח למטרות מציאת 'הצדק האבסולוטי' :(
בתים שבהם הביקורת 'שולטת' ונוכחת השפה הופכת להיות הרסנית והחיפוש התמידי אחר פגמים אצל הזולת הופך לסיוט.
אז מה עושים במקרה שרואים מעשה שנראה לא טוב ?
קודם כל מנסים להכיר בעובדה שיש אנשים שחושבים ופועלים אחרת - גם התוצאה במקרים רבים לא חד משמעית, מנסים להבין את הפעולה מנקודת מבט אחרת .
לאחר מעשה ו\או זמן רגיעה ניתן לדבר על הרגשות שהתעוררו בך עקב המעשה או החוויה, ובמידה ובן הזוג מעוניין ניתן כמובן לערוך דיון להפקת לקח משותף.
