זוגיות דיגיטלית

רוב מובהק (!) של הזוגות שהגיעו אלי לאחרונה העלו בעייה הקשורה להתנהלות בני הזוג בעולמות הדיגיטליים דוגמת פייסבוק וווטסאפ. הטענות היו מגוונות והגיעו כנראה על בסיס צרכים וקשיים שונים. כל זוג וזוג ממקומו הספציפי והאישי.

הועלו טענות על הצגת הפרופיל ותמונות הדף באופן שלא התאים לבן הזוג השני לתפיסתו, על עצם החברות עם אנשים לא מוכרים מבני המין השני, על 'תפיסת' בן הזוג מפלרטט בהודעות אישיות ליצירת המשך קשר בחיים האמיתיים, וכמובן ( איך לא :-) ) על רקע חברות עם האקס המיתולוגי. אני בטוח שלא תופתעו מהעובדה שחלק מהזוגות האמורים צעירים ממש, בשנתם הראשונה לנישואין, כאשר נושא גבולות הביחד עדיין לא כנראה ברורים להם. לעומתם חלקם בני שלושים+ וחלקם בעשור השישי לחייהם לאחר יותר משלושים שנות נישואין.

חלקם ראו בקשרים הדיגיטליים שלהם משהו זניח, חלק מהעולם הנורמלי העכשווי המאפשר בקלות קשרים שטחיים, לא מחייבים. לעומתם בני הזוג אחרים נפגעו מעצם הקשר עם אדם אחר מלבדם באזור אפור, מכוסה וללא שליטה משותפת.

בתהליך הייעוץ עולות שאלות רבות סביב הנושא. האם הדבר שונה מחברות בעבודה ובאיזה היבט? האם שותפות בקבוצות ווטסאפ בעלת עשרות ואולי מאות חברים המתכתבים בלילות בנושאי הומור ואקטואליה היא בגידה? ובכלל - מה גבולות המותר והאסור במערכת הזוגית? האם העובדה שאין היכרות ממשית בין החברים מזמינה יותר ומאפשרת יותר מקשר רגיל? מה טיבה של מערכת אמון בין בני זוג כאשר אחד מהסמארטפונים נשאר נעול בסיסמה ללא גישה לבן הזוג השני? מה המשמעות האינטרה-זוגית של הרצון לפרטיות בעולם בו השקיפות היא כל כך גדולה? מה מסמל הפרופיל המוצג לראווה על הרצונות והשאיפות שלנו?

שאלות כאלו ואחרות מאפשרות התבוננות אישית וזוגית על מה שמניע אותנו, על הצרכים הראשוניים והמשניים, נקודות הלחיצה שלנו.

מחקרים שפורסמו ב 2011 וב 2014 הצביעו על קשר סטטסיטי בין הנוכחות בפייסבוק לבין אחוזי הגירושין. למען ההגינות אציין שהחוקרים הצביעו על קשר סטטיסטי אך לא קשר תוצאתי ("אנחנו לא יודעים אם פייסבוק גורמת לגירושין או גירושין מעלים את השימוש בפייסבוק" – סבסטיאן וולנצואלה , בירחון "Computers in Human Behavior")

קטונתי מלחוות דעה על תהליכים עולמיים, על כל פנים, מכיון שהעולם הדיגיטלי תופס חלק גדול מחיינו, המתח הנמצא בזוג במצוקה יוצא ומתבטא גם דרך הנתיבים הללו.